בקיץ הזה אני צוחקת יותר. גלי הצחוק רדודים, שוצפים, שוטפים, מרוקנים ואז שוב מגרגרים.   אולי כי קיץ הוא: חום מבהיל, קרני שמש  שמקלפות העור, מרפסת, אבטיח שכולו שיניים וגבינה בולגרית, זמנים לא ברורים, הימים מתארכים, הילדים צצים ונעלמים, השגרה בוטלה.   תחילת דרכי הצוחקת בבית הורי, או אולי במוסד לימודי, שם נקראתי" שרגא … המשך לקרוא כוכב הצחוק